חווה זכאי

"חווה ציירת עם נשמה" כך נפתח האתר של חווה זכאי, במילותיו המרגשות של בנה. למה דווקא הבחירה במשפט זה ? כשמביטים ביצירותיה, חשים את המשפט שנשלח אינטואיטיבית כמתאים, מבנה בכניסה לאתר. זכאי חושפת את נשמתה ביצירותיה. איך ? היא אף לא חוששת לחשוף את החיפושים האישיים בדרכים חדשות של יצירה. ישנם יצירות בהם היא מערבבת צבע עם חול, עושה מסכות אקספרסיביות מקרטונים של אריזות ביצים. בעבודתה אנחנו שותפים לתהליך ולתוצר, חשופים לאהבתה לרקעים כהים: חום קרטון, דיקט וזכוכית שחורה. ככל הנראה אם לא הייתה אמנית אולי הייתה ממשיכה בעבודתה כאחות (כפי שהייתה בצעירותה), או חוקרת גלאקסיות. היא מאוד מוקסמת מעצם הוווצרות של היקום כולו (עד היום היא ממשיכה לקרא ולהעריץ את סטיבן הוקינג). זה משקף גם בעבודות אמנות שלה. חוה נולדה ב- 1929 ברפובליקת ויימר – גרמניה ועלתה לארץ שבועיים לפני מלחמת העולם השנייה ב-1939. בגרמניה החלה את דרכה האומנותית כילדה קטנה שהתלוותה לסבתה, ציירת פורטרטים. בעלותה ארצה, גדלה בבית הכרם בירושליים, מורתה לציור נהגה לסייר עם תלמידיה ברחובות העיר בלילה על מנת לספוג את האווירה המיוחדת של העיר ולפתח כך את החושים והרגישיות באופן חד .
מדע טומן בחובו סקרנות, העזה, ניסוי וטעיה/תהייה. ואולי חווה לא היתה צריכה לפנות לכיוון המדעי כעיסוק. בעבודותיה היא יישמה את משחקי המדע שלה, בפרט חומרים. רב הגוניות שלהם: גיר, פחם, עפרון, אקריליק, קרטוני ביצים ,זפת ועוד. שימוש בחומרים טבעיים ליצירת צבעים: בעיקר כורכום ובצל. המצאת טכניקה חדשה של שימוש בחום ובמגהץ כמכחול: הנחת צבע גיר קריולה, המסתו על ידי מגהץ, וציור מהיר בתנופה עם המגהץ ... על נייר מבריק, בצורה אקספרסיבית. חווה מספרת שהמשחק בחומרים הוא כעזר לסקרנותה לתפוס את מבט העיניים בדמויותיה. הבעת העיניים כראי לנשמה, בעיקר הקיצון: צחוק או עצבות, תינוקת ברגע לידתם, שיכורים, פחד. ציוריה חודרים פנימה, כצילום רנטגן של המצוייר בוירטואוזיות מרשימה למצב רוח האדם, ולא ניתן להשאר אדישים כלפיהם.