יוסף לבוק

 יוסי (יוסף) לבוק, יוזם ומקים יחידת הכלבנים "עוקץ"

 "אני בן 78, מתגורר בבת ים מ- 1964, נשוי לניצה, אב לשני בנים ובת וסב לשמונה.

במבצע קדש נפצעתי בעת שירותי בצנחנים ושוחררתי עם יותר מ- 30% נכות. אחרי השחרור עסקתי בין היתר בתפיסת חיות בר באפריקה והעברתן לגני חיות על מנת שלא יכחדו, שם רכשתי מומחיות רבה בכל הקשור לבעלי חיים.

במלחמת ההתשה נקראתי לשוב לצבא, כאזרח עובד צה"ל, והייתי אחראי על אבטחת בסיסי מודיעין.

בשנת 1974 היה פיגוע במעלות, שבו מחבלים השתלטו על בית ספר ולקחו תלמידים כבני ערובה. הכשל בחילוץ השבויים נבע מטעות של המפקדים והחיילים בזיהוי הקומה שבה התבצרו המחבלים. בעקבות התחקיר אמרתי לרמטכ"ל ולאלופים דאז שאם כלבים היו מעורבים בחילוץ הם לא היו טועים בקומה. קיבלתי מהם הנחיה להקים בתוך שלושה חודשים יחידת כלבנים, שלימים נקראה יחידת עוקץ.  

בתחילת הדרך אימנתי 11 כלבים. שיטת התרגול היתה מיוחדת, הם למדו לתקוף רק אויב עם נשק ובשום אופן לא את כוחותינו. הכלבים עבדו בהתחלה עם כל החיילים, כיום לכל חייל ביחידה יש כלב צמוד. היחידה היתה סודית במשך 20 שנה, ובאסון המסוקים נחשפה, לאחר שעיתונאים שהיו בשטח מצאו גם גוויות של כלבים והביאו לחשיפתה.  

 מלבד פעילותי בעוקץ הקמתי מפעל מיגון ובתחילת האינתיפאדה הראשונה מיגנו כלי רכב של צה"ל, משטרה ואזרחים ביהודה ושומרון. בהתחלה המיגון היה נגד אבנים ובקבוקי תבערה, בהמשך גם נגד ירי ומטעני צד. הגשתי גם 40 בקשות לפטנטים בתחום האבטחה, חלק מהם אושרו, ביניהם חלון שקוף שמצד אחד מונע פגיעת כדורים ומצדו השני מאפשר השבת ירי, תיק ג'ימס בונד נגד גניבות שנותן מכת חשמל קלה לגנב וגם משמיע קריאות 'גנב' וצבע שלא מעביר חום ולא נשרף.

 ב- 75 פרשתי מעוקץ ואני ממשיך ללוות את היחידה עוקץ עד היום, ולאחרונה יצא ספר עלי שנקרא "לחשוב בשש רגליים", שמחולק לכל חיילי עוקץ. המחברת מאירה גונט היא גם מותיקי העיר בת ים.

כיום אני פנסיונר ומתגורר בבת-ים. ראיתי את העיר בכל מיני תקופות וזכורים לי ימים של בעיות תדמית. בעשור האחרון הכל השתנה לטובה, בת ים הפכה להיות מוזכרת בהקשרים חיוביים של הצלחות והישגים ואני מאחל לה שתמשיך כך".