חנה וולפרט בן עזיז

חנה וולפרט (בן עזיז),  מזכירת עמותת "בית וגן", ממייסדי בית וגן, בת 84

"נולדתי בעירק למשפת בן עזיז ועליתי ארצה בגיל ארבעה חודשים עם הורי יחזקאל ורחל וששת אחיי ואחיותי. בארץ התיישבנו בתל אביב, וכאן גם נולד אחי אברהם ז"ל, לימים דוקטור לביוכימיה, שנפל במלחמת יום כיפור בדרגת סרן.

בעירק הייתה להורי חברת יצוא ויבוא ובארץ אבי עבד במסחר. בשנת 36 בשל המצב הכלכלי עברנו ל"בית וגן", גרנו בקצה רחוב בלפור ולא היה כלום חוץ מחולות.

אבי עבד בסלילת כבישים, ואימי ניהלה את הבית לתפארת ודאגה לכל, וללימודים והשכלה לכל הילדים.

זיכרון ילדותי הראשון: אחי נושאים אותי על הכתפיים, להסתתר ולישון בחדר המדרגות של משפחת סיל ברחוב הרצל, בעת המרד העברי ב- 36' והמאורעות שהיו באותה עת.

למדתי בגן "רחל", היחיד שהיה בישוב ובבי"ס "תחכמוני". בימי שישי אחר הצהריים ערכו לנו מפגשי עונג שבת. מאחר והישוב שכבר נקרא בת ים, תוכננן להיות שכונת קייט בדומה לניס שבצרפת, לימדו אותנו פזמון שאני זוכרת עד היום, "בוא לחופש, בוא אלינו לבת ים.  חופש נחוץ לכל אדם, כאן תוכל להינפש, ים וחופש יש".

לימים הוקמה תנועת "הנוער העובד" שהייתה לי כבית שני. במסגרתה העלינו את ההצגה 'אניה סוערה' של שולמית בדורי ונבחרתי לתפקדי הראשי, שם גילמתי פליטה שעלתה בעלייה בלתי ליגאלית. 

כל משפחתי השתתפה בהגנה על הישוב. אני הייתי גם בגדנ"ע וגם בהגנה. זוכרת  את השמירה בעמדת הבריכה, מדרום הייתה סכנה של תקיפה של ערבים ומצפון- של הבריטים. אני זוכרת את השמחה והריקודים עד אור הבוקר ביות הכרזת המדינה.

עבדתי בדפוס "לוין  אפשטייין", כמזכירתו האישית של הבעלים והמנכ"ל אליעזר לוין אפשטיין ובהמשך של  המנכ"ל אורי  בן ארי, שהיה ממשחררי ירושלים. בהמשך הצטרפתי לעסק של בעלי מקס וולפרט, לייצור שנאים ואני עובדת בו עד היום.

אהבתי ואני אוהבת את בת ים מאז הגיעי אליה לבית וגן. אני קשורה לעיר מאוד ולא עזבתי אותה מעולם, על אף שמכרים הציעו לנו לעבוד יחד איתם להרצליה פיתוח.

אני מאחלת לבת ים בת  ה-90 הצלחה, שימשיכו לטפח את הגנים וחוף הים. המקום האהוב עלי ביותר בעיר הלכתי לשם כילדה וכנערה ובהמשך עם ילדי ונכדי.